by Eliezer Brodt
R. Chaim Berlin, Otzar Reb Hayyim Berlin, Shu"t Nishmat Hayyim, Jerusalem, 2008, 4 vol., 446, 462, 449, 298 pp.
R. Chaim Berlin (1832-1912), the son of the R. Naftali Tzvi Yehuda Berlin (author of the Netziv), although well known until recently none of R. Chaim's extensive torah has been published. To be sure, some of R. Chaim's torah can be found scattered throughout the seforim of his time, but never in a book of its own. In 2002, R. Kosovsky-Shachor ("R. KS") published a collection of R. Chaim's responsa entitled Nishmat Hayyim. These responsa were collected from various manuscripts in many collections as well as correspondences which R. KS found in the Rabbinic literature from R. Chaim's era. A year later R. KS printed a second volume of letters, derashot, articles and approbations of R. Chaim Berlin also entilted Nishmat Hayyim. In the back of the volume of responsa, R. KS includes a nice historical write up of R. Chaim Berlin's life (corrections and additions to the biography appear in the back of the second volume).
A few months ago another collection of R. Chaim Berlin's respona were published by Yeshivat ve-Hegaditah le-Vinkha entitled Otzar Reb Hayyim Berlin. This version was published in four massive volumes on all areas Shulchan Orach, Shas and more. In this post I will discuss a bit about the two versions, some of the interesting teshuovs found in them and many instances of censorship in the later edition. Regarding these examples of censorship, I can only assume that there are many more examples as I haven't compared every line of the four volumes with the original. But, as will be apparent, the examples provided below are fairly egregious. Additionally, these works touch on the important topic of the reason behind the closing of Volozhin Yeshiva.
For purposes of this post, I will refer to the Nishmat Hayyim as the older edition and the Otzar Reb Hayyim Berlin as the new edition. The earlier edition contains about 200 responsa while the new version has well over 800 responsa. In the earlier edition they printed a volume of letters and haskamos which the new version did not do yet include but promises to print shortly. The newer version has an excellent index based on the order of shas and topics. Just a quick glance shows the tremendous wealth of topics discussed. They also included a list of all the people R. Chaim corresponded a veritable "who's who" of the gedolim from that time period.
Some Highlights
Amongst the many interesting teshuvos there is one about riding on a train on Shabbas (1:171-172), creating something via the Sefer Yetzira on Shabbas (1:418), asking an agent to give a Get via a phonograph (4:39), throwing grass when one leaves the cemetery (2:359) and burning dead bodies as opposed to burial (2:353-355).
In the new edition there is a lengthy discussion (1:70-77) about answering Amen when one is in middle of davening. In the midst of this responsa (1:73) R. Berlin notes a very interesting thing :
נראה לענ"ד שאף במקום שמותר להפסיק בפשיטות ואין שם בית מיחוש כלל להחמיר כמו להפסיק מפסוקי דזמרה לקדושה, אין זה אלא רשות שמותר להפסיק אבל לא חיוב, וטעמא דידי, משום דקי"ל העוסק במצוה פטור מן המצוה....
Another interesting statement found in a correspondence between him and R. Sholomo Hakohen where R. Shlomo writes (#67 in the old edition and # 191 in the new edition):
כן שמעתי מפי אביו הצדיק זצ"ל (הכוונה להנצי"ב) שאמר בשם חמיו זקנו הצדיק מו"ה חיים מוואלזין זצ"ל שיש לומר פירוש בלשון הרמב"ם והשו"ע אם הוא עולה ע"פ ההלכה אף שבודאי לא כוונו לזה משום שרוח הקודש נזרקה על לשונם, וכן מצאתי כעין זה ממש בס' בית אלוקים להגאון המבי"ט זצ"ל בסוף פ' ס"ד ע"ש".
While discussing the topic of gramophones, R. Chaim Berlin (#1 in old edition) writes that they had these already in the time of Chazal:
ובזה נראה לי לפרש לשון הש"ס בפ' ראוהו ב"ד רה"ש כ"ח ב' דמשני הש"ס על הא דתנן הי' עובר אחורי בית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה, אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא מאי לאו אם כיון לבו לצאת, ושמע מינה מצות צריכות כונה, ומשני לא לשמוע, והא שמעי, סבור חמור בעלמא הוא, ופירש רבינו חננאל בש"ס החדשים דפוס ווילנא אם כיון לבו לשמוע ולהבחין אם הוא תקיעת בן אדם או צהלת סוס, ותמוה דהא ניחא בקול שופר שיש לטעות שהוא צהלת סוס, אבל בקול מגילה דלא שייך לטעות שהוא צהלת סוס, מאי איכא למימר, ותפשוט מינה דמצות צריכות כונה, וכבר תמהו בזה הטורי אבן במקומו, והפרי חדש או"ח (סי' תר"צ סעי' י"ג). ונראה דבימי הש"ס הי' כלי זו של הגרמפון עשויה כצורת חמור והליצנים היו משתמשין בו, וזהו חמרא דאכפא דאמר ר' אבהו בפ' במה אשה שבת ס"ו ב' ופירש"י חמור הנישא בכתפים והליצנים עושים אותו ובמקומנו נקרא ארדפיסא, ותרגם בש"ס החדשים דפוס ווילנא שזה קומנדינט או פארשטעלונג, וביותר היו עושין כן בפורים לבדח ולשמח את ההמון, והיה הדבר מצוי לשמוע מהחמור הזה גם קול מגילה, ומבואר דאם הוא קול החמור הזה, אינו יוצא ידי חובתו, כנלע"ד, וה' יודע האמת
Another nice point is found while dealing with the issue of reciting the tefilah of Birkat Rosh Chodesh in light of the general prohibition against praying for one's livelihood on Shabbos. R. Chaim Berlin writes (#23 old version):
ע"ד אשר שאל, היאך מצלינן בשבת שמברכין החודש על חיים של פרנסה, לפלא שלא שאל גם על נוסח מי שברך שאומרים בכל שבת אחר יקום פורקן, דמצלינן וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם, וגם על נוסח בריך שמי' שאומרי' בהוצאת ס"ת דמצלינן יהא רעוא קדמך דתוריך לן חיין בטיבותא. אבל כבר כתבו האחרונים ליישב מנהג ישראל, שלא אסרו לתבוע צרכיו בשבת, אלא ביחיד העושה לעצמו תפלה מיוחדת על איזה מקרה, הנחוצה לו באותה שעה לפרנסה או לרפואה וכדומה, אבל נוסח תפלה הקבוע לכולם בשוה בנוסחא אחת, אין קפידא בזה, וגם זה נכלל בלשון הירושלמי טופס ברכות כך הוא.
Another nice piece (# 52 old version) I found is in regard to the famous discussion for those who observe gebrucks how can they make kneidel on Chol Hamoed Pesach?
והנה, קרבו ימי המועד לבוא, אשר לא אאחוז עט בידי לכבודו משך שמונת ימים, ע"כ אמרתי להודיעו מה שעוררתי את בני עדתי בדרשת שבת הגדול העבר, ע"ד האנשים הנזהרים ממצה שרוי' כל ימי הפסח לבד מיום האחרון, ויש גם נשים הנזהרות בזה. ואותן הנשים שנזהרות בזה ואין להם משרתת בבתיהם ואופות ומבשלות בעצמן, הנכון שיזהרו בשביעי של פסח מלהכין תבשילי מצה שרויה על יום המחרת, מאחר שאין התבשילין הללו ראויין להן ביו"ט, ואפי' אם יקלעו להם אז אורחים ביו"ט שביעי של פסח, ג"כ לא יתנו להם מצה שרוי', הרי לא מהני עירוב תבשילין בזה, כמש"כ הרמ"א בסי' תקכ"ז סעי' כ' לענין מי שמתענה ביו"ט ועי' מגן אברהם שם.
It is also apparent from this teshuvah that R. Chaim did not even write Torah on Chol Hamoed.
Another very interesting Teshuvah (new edition 3:1-3) is where he deals with the Tzavas R. Yehudah Hachassid, as he was asked about marrying someone where it would be against one of the statements in the Tzavah. To which he replied:
מכאן נלמוד לכל האזהרות שהזהיר רבינו החסיד ז"ל בעניני זיווגים, שאם אין בדבר זה שום מצוה, אלא שחפץ בה לשם ממון או לשם נוי, ודאי יש ליזהר בכל אזהרותיו, אבל מי שעושה מעשיו לשם שמים, ומכוין למצוה, עליו לא הזהיר החסיד כלל.
Another interesting piece found (#24) is about a piece of the Netziv in the journal of Rav Kook, Iyutur Seforim where the Netziv wrote that it is permissible to read newspapers on Shabbas. Regarding this point R. Chaim Berlin wrote:
ועל דבר לעיין בשבת בהרהורא בעלמא בלי קריאה בפה באגרות רשות ובמכתבי העתים לא הי' כלל דעת מר אבא הגאון שליט"א, לקבוע מסמרים בהלכה זו ככל דבריו שבעטור סופרים, ולא בא אלא ליישב מנהג העולם שקוראים במכתבי העתים בשבת שסומכים בזה על משמעות תלמודא דידן עפ"י דעתם, שמפרשים דתלמודא דידן פליג בזה על תלמוד ירושלמי, אבל להלכה גם הוא יודה דקיי"ל כהירושלמי, וכה"ג מצינו בהרבה מקומות שכתבו הפוסקים ליישב מנהג העולם, שסומכים על דעה יחידית אף שלא כהלכה.
The Netizv defends his opinion in the Shut Bikurei Shlomo (1:2). Interestingly enough there is testimony to the contrary from R. Baruch Halevei Epstein who writes how on Shabbas his uncle the Netziv used to read the Hebrew newspaper, Hamagid (Mekor Baruch 4:1794). R. Meir Bar-Ilan echoes R. Baruch Halevi's testimony about his father the Netziv that he would read newspapers on Shabbas (Me-Volzhin LeYerushalim 1:138).
Much has been written about how the responsa literature can aid in reconstructing the history of the period, this sefer also shows us this. Just to cite one example in volume one (p. 88) of the newer version (which shockingly was not edited out) someone wrote to R. Chaim:
גלוי וידוע לכבודו עד כמה פשתה הנגע בארצינו וביתר שאת בארצות אוירפפה ושדה תיכלה כמעט בכל בנות ישראל שוע ודל אשר גם בעליהן ואבותיהן המה משלומי אמוני היהודים המחזקים בדתינו הקדוש והמה גם הנה אינן ח"ו מפורקי עול בדרך כלל, ובכל זאת עברו ושנו ונעשה להן כהתיר לילך בגליות שער ראשיהן אחת המרבה ואחת המטמעטת, עיר ועיר ומדינה ומדינה כמנהגה וכפי חוקות המאדע שלה. ולא ישמרו את נפשותיהן מזה לילך כן גם בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמסיבות אנשים שרים סביב לשלחן בעת סעודות נשואין שבת ויום טוב...
We see from this that the well known phenomena of woman not covering their hair in previous generations. The question which was posed to R. Chaim was what one should do about saying berokhot or Shema in front of such a woman. To which R. C. Berlin replied:
לענין קריאת שמע גופא יש מקילין בזמן הזה שכבר נהגו לגלות ראשן ודומה לשער שמחוץ לצמתן... ומעתה למעשה בזמן הזה, מי שאינו מחפש למצוא לו יתד על מה לסמוך, ומקלו יגיד לו, יוכל לסמוך על המקילין. ומי שהוא ירא חטא, ורוצה לצאת ידי שמים גם בסתר כבגלוי, ודאין אין לו לסמוך על המקילין.
This is similar to the famous controversial pesak of the Aruch Hashulchan (O.C. 75:7):
עתה בואו ונצווח על פרצות דורינו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה והולכות בגילוי הראש וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל ועתה פשתה המספחת שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך מיהו עכ"פ לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומות המגולים בגופה... וכיון שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא הרהור
Censorship in the New Edition
Of course this post would not be complete without mentioning some censorship in the new edition. Although I mentioned that the later edition has much more material than the first edition it seems a few teshuvos got "lost" in the later edition. [The family involved with the printing of this sefer is the same one mentioned by Dr. Gil S. Perl, in his Emek ha-Neziv, A Window into the Intellectual Universe of Rabbi Naftali Zvi Yehudah Berlin (PhD, Harvard, 2006), on pages 49-50, in light of Dr. Perl's comments, it is of no surprise that they edited out these particular teshvot].
In the first edition (# 135, see volume 3:5 of the new edition) there is a discussion about shaking woman hands which has been a very controversial topic [See the recent Bina Ve-das p. 117]. Perhaps shockingly to many R. Chaim Berlin replied:
ואשר שאל על דבר נתינת ידו לרשעים או לנכרית, הנה ליתן יד לפושעים אין שום איסור בזה אם אין בזה הודאה וחיזוק להנהגותיהם בשרירות לבם. ולתת יד לאשה לשון הש"ס הוא ברכות ס"א א' המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, מבואר דאם אינו מכוין לשום דבר וכש"כ שאינו עושה כדי להסתכל בה כמו מעלתו שכל מעשיו לשם שמים אין איסור בזה לרצות מעות מידו לידה. ודאי אם יוכל להזהר בזה מה טוב, אבל אם אי אפשר לו להנצל מזה כגון אם הנכרית הקדימה והושיט לו את ידה ואין דעתו לשום הרהור ח"ו אין להחמיר בזה, ודרכיה דרכי נועם, ואהבת את ה' אלקיך אמרו חכמים יומא פ"ו א' שיהא שם שמים מתאהב על ידך, ולא יאמרו על יראי ה' שהם משוגעים ואינם בעלי דרך ארץ.
Two other pieces edited out from that same teshuvah in the new edition I am not sure as to why, are:
ועל דבר כסוי ראש האשה במטפחת אחת, אם אין שערה נראין אין בזה שום איסור, ועדיף טובא מפיאה נכרית, ואין צריך כלל שני כסויין, ואם אך אין השער נראה בחוץ די בכסוי אחד אף ברשות הרבים, ורשאי גם לקרות ק"ש כנגדה, ואין להחמיר עוד בזמן הזה.
ולדבר עם אשה בשוק לא נאסר אלא לתלמיד חכם ולא למי שאינו מוחזק בתלמיד חכם, וכשם שתלמיד חכם המדבר עם אשה בשוק גורם בזה חלול השם כן מי שאינו מוחזק לתלמיד חכם הנזהר בזה שלא לדבר עם אשתו לעיני הבריות הוא מיחזי כיוהרא, ויש בזה גם כן חלול השם...
Another very interesting statement which was edited out of the second edition is about Chasidim (# 7 in the old edition) where he writes:
ולהתפלל בבית הכנסת של החסידים אין שום חשש בזה, וגזירת רבינו הגר"א ז"ל לא הי' אלא בזמנו שהקילו אז בכבוד תלמידי חכמים לומדי תורה, ולא כן בימינו שהחסידים חולקים כבוד לכל לומדי תורה והם יראי ה' ושומרים תורה ומצוה. אך על דבר שינוי נוסחת התפלה, אסור לשנות בפרהסיא ממנהגיהם ומנוסחאותיהם ובנוסח הקדושה יאמר קדושת כתר בשביל שנאמרת בקול רם ויש בזה איסור לא תתגודדו, וגם שלא לעורר מחלוקת ח"ו, אבל בתפלה בלחש לא ישנה כבודו ממנהג אבותיו וממנהגו מעולם, ויתפלל שמונה עשרה בלחש כנוסח אשכנז.
Another piece which was censored out although I am not sure what is so bad with it (#200 in the old edition) where he writes that there were additions to Mishnayos after Rabeenu Hakodesh edited it:
שביארתי מאמרם ז"ל התמוה מאד בשלהי מס' סוטה מ"ט ב' על משנתינו משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא א"ל ר"י לתנא לא תיתני ענוה דאיכא אנא א"ל ר"נ לתנא לא תיתני יראת חטא דאיכא אנא. והתמיה מפורסמת איך אמוראים קדושים כאלה ישבחו עצמם בענוה ויראת חטא, והמלך החכם אמר יהללך זר ולא פיך. וביארתי בס"ד על פי מש"כ הרע"ב ז"ל על האי בבא משמת רבי בטלה ענוה שתלמידיו של רבי הוסיפו וכתבו זה במשנה, וכ"כ בתוס' רע"ק בשם הרמב"ן בחי' ע"ז ל"ז א' שהוא תוספת שהוסיף בר קפרא או לוי במשנה, והמה היו תנאים אחרונים תלמידי רבי. ואמרתי שהוא הוא התנא שדברו עמו רב יוסף ורב נחמן, שרב יוסף א"ל לזה התנא שהוסיף במשנה משמת רבי בטלה ענוה א"ל לא תיתני ענוה שאתה מסתיר מדותיך הטובים ושונה במשנה משמת רבי בטלה ענוה ואנא ידענא שגם אתה ענוותן כרבי ועדיין לא בטלה ענוה משמת רבי, וכן א"ל רב נחמן לזה התנא שהוסיף במשנה משמת רבי בטלה יראת חטא א"ל לתנא לא תיתני יראת חטא שאתה מסתיר מדותיך הטובים ושונה במשנה משמת רבי בטלה יראת חטא ואנא ידענא שגם אתה ירא חטא כרבי, ועדיין לא בטלה יראת חטא משמת רבי, כן ביארתי זה המאמר לפי חומר הנושא.
This censorship or editing goes the other way as well. In the first edition there is a piece (#120 old edition) about being a vegetarian but the whole question is not included for some odd reason but in the new version (#222) the whole question is printed out in full. R. Chaim Berlin was asked by R. Menashe Grossburg:
אם ראוי לישראל להיות מהחברה צער בעל החיים, ואם מותר לאכול בבית מרזח שלהם, שאין אוכלים אפילו חלב ובצים. לדעתי נראה לי בחפזי לפי מה שכתב הט"ז כמה פעמים דמה שמפורש התיר בתורה אין כח לשום אדם לאסור ובתורה מפורש התיר לאכול בשר מזמן נח. והם אומרים שכשם שאסור רציחה באדם גם כן אסור בבהמה אפילו בשחיטה, וזה נגד דעת תורתנו. ועוד ששמחת יום טוב מצות עשה גם בזמן הזה בבשר.
To which R. Chaim Berlin answered:
נראה דעד כאן לא אמר הט"ז אלא דאין כ