by Eliezer Brodt
Happiness During the Month of Adar and its Discontents
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, שנאמר: 'אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה', אימתי - בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. אמרו עליו על ריש לקיש, שמימיו לא מלא שחוק פיו בעולם הזה מכי שמעה מרבי יוחנן רביה.
This is codified in Shulchan Orach (O.C. siman 560, 5) to which the Taz (ibid) comments:
בשם רבינו יונה דמשמע גם שלא בזמן הגלות דלא כנוסח הטור שכתב בגלות הזה ונלע"ד שיש חילוק בזה דלענין שמחה שאינו של מצוה ודאי אסור אפי' שלא בזמן הגלות למלא פיו שחוק אבל בשמחה של מצוה היה היתר בזמן שב"ה קיים כגון שמחת בית השואב' ושמחת דוד שהיה מכרכר בכל עוז ובזמן הגלות ערב' כל שמחה ואפי' בשמחה של מצוה כגון בחתונה או פורים מ"מ לא ימלא פיו שחוק כנלע"ד נכון:
Thus, according to the Taz, even during happy events such as a wedding or Purim, there is a a restriction on שחוק. R. Yosef Engle in his Dershos Otzros Yosef (Vienna 1921, pg 36-37) and R. Teichtel author of the Aim Habonim Semechaih, in his Shu"t Mishnat Sachir (# 2) both justify the minhag of Klal Yisroel everywhere to be joyous at weddings and on Purim. [R. Yosef Engle seems to take this concept a bit further than R. Teichtel as he even justifies cross dressing].
In fact, we find times that chazal themselves allowed שחוק as we find מילתא דבדיחותא in Chazal. Those instances, however, appear to be limited to when the purpose was waking a sleeping or otherwise uninterested audience and involving them in Torah study.
Setting aside the opinion of the Taz who holds that שחוק is prohibited even on Purim, it appears that many disagreed with this position. This is borne out by various halachos that relate to Purim. For instance, the Rema in Hilchos Purim (696 end) writes some allow cross dressing and wearing shatnes d'rabanan. Additionally, if someone damaged his friends property due to simchas Purim they do not have to pay. And, perhaps most notable, getting drunk which in general is very much frowned upon. While the Rama and others seems to permit these actions many disagreed for example R. Shmuel Aboab in his Sefer Zichronos [2] writes very strongly against these actions.
אין לסמוך על דברי זאת ההגהה לחטוא, לא לענין מלובשי איש ואשה, ולא בכלאים דרבנן, ולא בגזל אפילו כל שהוא, ושומר נפשו ירחקו מהם ולא יסמוך על המתיר כי אין בידו דבר ברור להיתר, ולא כתבו כן הפוסקים הראשונים ובמקום אחר הוא כתב: "מנהגים הללו בורות הם ויש להמנע מהם".
And more recent the Orach Ha-shulchan writes:
ועכשיו בעונותינו הרבים ערבה כל שמחה ואין אנו נוהגים לשמוח כל כך עד שיבא להיזק ולכן עכשיו כשהזיק חייב לשלם ואפילו בזמן הקדמון חייב בנזק הגוף
A bit later he elaborates:
ומה שנהגו בימים קדמונים בלבישת פרצופים משעטנז ושל איש לאשה עכשיו לא נהגו כן וכן מי שהזיק חייב לשלם דעתה בעונותינו הרבים ערבה כל שמחה ואין אנו במדריגה זו [ומ"ש הרמ"א בסעיף ח' הוא לקיים מה שנהגו בימיו ולא עכשיו]: [4]
Parodies for Purim
In light of the above, we see that while there is some dispute about how far one can go on Purim, joyful acts (depending on their degree) are encouraged. Parodies and plays (this topic will be dealt with in my next post) which were written and some preformed during Purim-time.
Israel Davidson writes in the introduction to his classic work on this topic, Parody in Jewish Literature, [5] the following:
"The Range of Jewish parody is as wide as the range of general parody. The Jewish parodist has invaded every department of literature and every walk of life. He has drawn upon the various phases of Jewish life for his subject matter and upon the various forms of Jewish literature for his models. . . . It would indeed be easy to make a collection of representing the bible, Talmud, midrash liturgy zohar codes… It is equally no exaggeration to say almost all the great movements in modern Jewish history are reflected in Jewish parody . . . on the other hand the study of this branch of Jewish literature will also reveal the serious side of Jewish humor. . . . Tears and laughter lie very closely together in Jewish humor, and the Jewish parodist is not always a mere clown, but more often is a preacher disguised in the garb of a jester. Like general parody Jewish parody has a moral aim. It is opposed to every kind of untruth to bombast to hypocrisy.”
In this post I would like to point out a few such parodies to show some general customs which are mentioned in them, with a specific eye towards Purim.
One of the earliest such pieces was a piyut printed in the Machzor Vitri (p. 583) to say during Ma'ariv of Purim. It starts out saying:
ליל שיכורים הוא זה הלילה, לשמוח ביין הטוב ולגילה... בליל הזה ישכרו כל יצורים…
This piece was authored by a Menachem ben Aron. It has been debated from exactly which time period this piece was written but Davidson believes that he was active as early as 1140 and as late as 1244. Rav Zevin and others note that it is quiet strange to allow such a crazy piyut to be said during Ma'ariv. But, Rav Zevin does point out that although the halacha is not to get drunk on Purim at night at least in the times of R Eliezer Fleckles people definitely did get drunk then.[6] A. Haberman reprinted a much lengthier version of a piuyt composed in 1695, by a dayan, for the whole Ma'ariv.[7]
Although there are no real sources that one has to get drunk on the night of Purim I did find Rav Nissim Goan writes:
ושנהגו בלילי פורים לעשות מדורות האש וקופצין עליהן אית ליה נמי עיקיר.
This seems to imply that there is a some notion of שחוק or שמחה on Purim night. This custom of Rav Nissim Goan is brought down by the Sefer Hamanhig, Avudraham and others.[8]
Just to quote one line from this particular parody as it is extremely graphic:
יצאתי אם השר בימי הנעורים אחר סעודת פורים, לראות בשחוק השכורים...ויאמר כי היא מצות עשה שהזמן גרמא והשכרות והפריצות ביום הזה ערמה וקצתם יחולו במחולות בחורים וגם בתולות...
As is very well known this work was banned by the Beis Yosef [11] who writes very strongly against it:
מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים ועובר משום אל תפנו אל האלילים לא תפנו אל מדעתכם; ובדברי חשק, איכא תו משום מגרה יצר הרע; ומי שחיברן ומי שהעתיקן, וא"צ לומר המדפיסן, מחטיאים את הרבים.
שמעתי שאמרו בעל הפרשים שבאיוב יקרא האדם פ' רלב"ג וירוה צמאוני ובמשלי יקרא פ' עמנואל ובתהלים יקרא פ' ר' דוד קמחי ואתנח סימנא שפת אמת תכון לעד. אמת ר"ת איוב משלי תהלים. לעד ר"ת לוי עמנואל דוד והם כסדרן.
What the Chida is saying is that the best work on Mishlei was written by Emanuel!
One other point of interest about this work: I found in the list of works for students to learn thought out a new school system written by R. Meshulam Roth the great Galicianer posek at the request of R. Meir Shapiro amongst the many interesting things he wanted talmdim to read was the Sefer Machberes![13]